פסק-דין בתיק ת"ק 004542/03

בפני תביעה בגין נזק שנגרם למכוניתם של התובעים בתאונה עם מכונית נהוגה בידי הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), שבבעלותה של נתבעת 2, ואשר היתה מבוטחת ע"י הנתבעת 3.

לטענת התובעים, ביום 28/11/2002 בשעה 10:00 לערך, בעת שהתובעת נהגה במכונית ברחוב אחוזה ברעננה, ועצרה מאחורי רכב אחר, פגעה הנתבעת במכוניתה מאחור.

התובעים הגישו תביעה בסך כולל של  4,251 ש"ח לפי פירוט כדלקמן:

עלות תיקון הרכב בסך 3,260 ש"ח;

שכ"ט שמאי בסך 404 ש"ח;

אגרת בית משפט בסך 87 ש"ח;

טרחה ועגמת נפש בסך 500 ש"ח.

עפ"י חוו"ד השמאי מטעם התובעים נגרמו למכונית שלושה סוגי נזקים בשני מוקדי נזק:

ראשון - פגיעה במרכב מאחור שכללה פגוש אחורי, דופן אחורית, וסגירת מכסה מטען.

שני - פגיעת מרכב מימין כולל עבודות פחחות ומראה ימנית.

שלישי - חלפים ועבודות חשמל של גלאי נסיעה לאחור.

מאחר ולא הוגשה חשבונית, ועפ"י האמור בחווה"ד נמסר לשמאי כי אין בדעתם של התובעים לתקן את המכונית - לא כללה חווה"ד מע"מ.

בפועל תיקנו התובעים את סוג הנזק הראשון והשני עפ"י חווה"ד ושילמו על-פיה סך של 1,932 ש"ח (בתוספת מע"מ - 2,280 ש"ח), ואילו את גלאי הנסיעה לאחור לא תיקנו והסכום הנתבע על ידם בכתב התביעה התבסס על הצעת מחיר (הגם שהשמאי התייחס לנזק זה בחווה"ד).

לטענת הנתבעים, בשעה שהתובעת החלה בפנייה ימינה ברחוב עקיבא ברעננה, פגעה בה הנתבעת שנסעה לאט, פגיעה קלה מאחור. לטענתם, הנזקים הנטענים מנופחים. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובעים פנו לקבל הצעת מחיר בגין הגלאי, כחודש וחצי לאחר התאונה. לבסוף טוענים הנתבעים כי גם לגרסת התובעים לא יכלה להיגרם בתאונה הפגיעה הנטענת במראה ובסביבתה.

מחומר הראיות שבפני, טענות הצדדים ועדויות שני התובעים והנתבעת עולה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת. כמו כן עולה כי בתאונה נגרמו למכוניתם של התובעים נזק של ממש. נזקים אלה קיבלו ביטוי בחוו"ד השמאי שנערכה בסמוך לאחר התאונה. מחוו"ד השמאי עולה כי למכונית שני מוקדי נזק  ולא שלושה כפי שטענו הנתבעים. השמאי השתמש בביטוי "סוגי נזק" שאינו זהה למונח "מוקדי נזק". הפגיעה בפגוש ובדופן האחוריים ובסגירת מכסה המנוע מהווים, יחד עם הפגיעה בגלאי הנסיעה לאחור, מוקד נזק אחד. מוקד נזק אחר הוא הפגיעה במראה הנמצאת בצד הרכב, בחלקו הקדמי. התובעת בהגינותה העידה כי אינה יודעת כיצד נגרם נזק נטען  זה. הגם שלא התרשמתי כי התובעים "נפחו" בכוונה את תביעתם, אין בנסיבות התאונה כדי להסביר פגיעה במוקד נזק נפרד זה בדופן המכונית.

לפיכך אני דוחה את התביעה בגין מוקד הנזק של המראה וסביבתה.

לעומת זאת, אין ספק כי כל הנזק בחלקה האחורי של המכונית, כולל זה של גלאי הנסיעה לאחור הם תוצאה של התאונה נשוא התובענה, ועל הנתבעים לפצות את התובעים בגינם.

לא מוטלת על התובעים חובה לתקן את נזקיהם, והם רשאים להסתפק, כפי שאכן עשו לגבי גלאי הנסיעה לאחור, בחוו"ד שמאי. התוצאה היחידה היא שהם אינם זכאים לתשלום המע"מ בגין תיקון זה שאין בכוונתם לבצע.

מאחר והשמאי שם גם את הנזק בגין הגלאי עצמו והעבודות הדרושות לשם כך, לא היה כל צורך בהצעת המחיר שהגישו התובעים. כך או כך הן עפ"י חו"ד השמיא והן עפ"י דו"ח השמאי מדובר בנזק בסך 830 ש"ח (לא כולל מע"מ).